new icn messageflickr-free-ic3d pan white
A Personal R.E.M (Rapid Eye Movement) Research - Film Frame | by
Back to photostream

A Personal R.E.M (Rapid Eye Movement) Research - Film Frame

זו הסדרה שהצגתי אתמול בארטישוק 3,

העוסקת בריצוד עיניים מהיר, מה שקורה כשאנחנו חולמים, ותוכן החלומות הללו.


המלל שהיה מצורף לעבודה:


הכול נעלם וחוזר ונעלם שוב במהירות עצומה כשאת מחוברת לאלקטרודות עיקשות, אפילו אם זה רק בראש שלך, במיטה הריקה שלך, בעייפות ובצמרמורות קשות העורף.

ערימות של נייר מזכירות לך שהליכה מתוך שינה זה מה שאת מבצעת כאשר את ערה לחלוטין. עם עוויתות פה ושם, המסייעות לך להפנים את עצם העובדה שאת בעצם חרדה ומשתוקקת לחזור לתרדמת.

היכן שהוא בתת מודע, את עוברת עוד אפיזודה שמראה לך כי גם בין אלפי תמונות את עדיין תיראי אותו הדבר. אם לא מבחוץ אז מבפנים, ואם לא מבפנים, אז לפחות יש לך מרשמים שיגרמו לך להמשיך לשכוח.

בין הסתערות אחת לשנייה ישנו מגע שפתיים בלתי נראה. חולמני. שקוף. את נושפת-שואפת וחוזרת חלילה אל אותן נוסטלגיות נושנות שתמיד שבות אלייך, גם אם כל השאר מתעלמים או בורחים.

זה הכול בראש שלך. האדום, המחנק, הכמיהה לשבור את רצף הטעויות.

הכול מהידיעה שההתבוננות הפנימית מציינת מראה שאת רק רוצה לשבור, לחתוך כמה חבלי לידה, לעצום עיניים, ולישון.


ולאנגלוסקסים שמבנינו:


This album contains the series I have show-cased last night at the ARTiSHOWk 3.

It deals with R.E.M - Rapid Eye Movement, which occurs when we are dreaming, and the content of those dreams.


This is the text that was attached to the series:


Everything disappears, comes back and disappears again tremendously fast when you're attached to stubborn electrodes, even though it's only in your head, in your empty bed, in your tiredness and your stiff-necked chills.

Piles of paper remind you that sleep-walking is what you do when you're wide awake. With some twitches here and there, that assist you to internalize the fact that you're actually anxious and craving to go back to your coma.

Somewhere in the subconscious, you go through another episode that shows you that even in thousands of photographs; you will still look the same. If not on the outside than on the inside, and if not on the inside, at least you have prescriptions to make you keep on forgetting.

Between one attack and another there's an invisible touch of lips. Dreamy, transparent. You Breathe in – breathe out into those old nostalgias that always come back to you, even if all the rest ignore you or just run away.

It's all in your head. The red, the asphyxiation, the craving to amputate the continuity of errors.

All from the knowledge that the introspection indicates a mirror that you just want to break, cut a few birth pangs, close your eyes, and sleep.

0 faves
Taken on February 25, 2009