תרגיל בכתיבה. פשוט תכתוב. תכתוב שירה, אם זה מה שבא.
"אני חושב שהתחלתי לכתוב שירה כדי לא לעבוד
חושבת שהתחלתי לעבוד כדי לא לכתוב שירה"
אבל זה גלעד אמר, זה לא שלך.
אולי משהו על איש שהולך על הר, והוא סתם הולך ופתאום הוא מבין שהוא מאושר. זה נוחת עליו, כאילו לא היה לו שום חלק בדבר, כאילו האושר פשוט החליט ליפול בחלקו.
האיש ממשיך ללכת, ולאט לאט הוא מתרגל לאושר ומבין מאיפה הוא בא.
*
יש קו דק
והוא הבדל של שמים וארץ
והתובנה, במהירות בזק
ההתרגשות, בפרץ
יש קו דק
בין נצנוץ יהלומים בחול
לבין זרזיפים על ים כחול
והתובנה, במהירות בזק
ההתרגשות, בפרץ
אני שם לב שאני שונא לכתוב בחרוזים. אני חושב שזו טעות, שזה רק נשמע רע בראש.
אבל אולי החריזה פשוט גרועה.
מי יגיד ומי ידע?